החלטה בתיק ת"א 7683-11-11

1. התובע  הגיש נגד משטרת ישראל ושני שוטרים תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו עקב פעילות אלימה של שוטרים, במהלך מעצרו וחקירתו. לציין כי התברר שהתובע נעצר במסגרת מבצע לאיתור הברחות סמים, אך בסופו של דבר אין חולק כי לא היה מעורב בכל אלו, אלא הסיע נוסע מעורב, במסגרת עבודתו כנהג מונית בנתב"ג ובתום לב. 

2. התובע התלונן על פעילות השוטרים במח"ש, אך בעקבות בירור הוחלט לסגור נגדם את התיק עקב היעדר ראיות ברמה המספקת להרשעה בפלילים.

3. לאור כותרת התביעה "נזקי גוף בהתאם לפקודת הנזיקין תשכ"ח - 1968, נשומה ושולמה אגרת משפט מופחתת לפי תקנה 5 [א] וסעיפים 2 ו - 34 לתוספת ל תקנות בתי המשפט [אגרות] התשס"ז - 2007 [להלן - " תקנות האגרות"].

4. עיון בסעדים ובראשי הנזק המתבקשים בסעיף 42 לכתב תביעה מעלה כי מדובר ב"נזקי גוף,  עוגמת נפש וכן נזק לרכוש".

5. אשר לנזקי גוף : התובע מתאר בסעיפים 43 - 44 לכתב התביעה את סבלו מכאבי ראש, כאבי שיניים, כאבים והגבלה בהנעת הגב ועמ"ש מתני ובנוסף לחצים וכאבים בבית החזה, חרדות, סיוטים ופחדים. בנוסף מבקש הוא לפצותו בגין טיפולי שיניים והוצאות רפואיות [חלק מסעיף 47 לכתב התביעה]. התובע אינו טוען לנכות צמיתה כתוצאה מאירועי התביעה.

6. וכך מורה ההלכה הפסוקה, ברע"א 5237/06, מדינת ישראל ואח' נ' מנסור [תק - על 2008 [3] 173, 181]: 

"..........     מצאנו איפוא כי ברמה הנורמטיבית הוגדר "נזק גוף" - במובחן מנזק שאינו גופני - בכך שמדובר ב"...מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי..." (כהגדרת חוק הפיצויים וכהגדרה התואמת שבחוק הטבת נזקי גוף).

............ 

......... פגיעה נפשית שתיחשב ל"נזק גוף" הינה פגיעה בעוולה אזרחית שפגע המעוול בניזוק אשר גרמה לליקוי נפשי שתוצאותיו בנזקים שהוסבו לניזוק. בכך הצד השווה לענייננו בין נזק גוף הנגרם לאחד מאיבריו של הניזוק לבין נזק שנגרם לנפשו. בשניהם תביעת הפיצויים הינה לפיצוי הניזוק בגין הנזקים שהוסבו לו כתוצאה מגריעת כושרו - הגופני או הנפשי - עקב הליקוי והנכות שנגרמו לו כתוצאה ממעשה העוולה האזרחי.

..... לא כך הם הדברים שעה ש"הפגיעה הנפשית" אינה כזו הגורמת לליקוי או לנכות, אלא שהפיצוי הנתבע הינו בשל עצם "היפגעותו" של הניזוק בכבודו, בשמו, במעמדו, בדימויו העצמי וכיוצא באלה - ומבלי שאותה הפגיעה הותירה ליקוי ונכות רפואיים בנפשו. בסוג זה של מקרים הפיצוי הנתבע הוא אינו בשל "נזק גוף" אלא בשל נזק ממוני, או שאיננו ממוני - אך מכל מקום איננו נזק גוף.

7. עולה מן האמור, כי הדרך לזיהויו של נזק כ"נזק גוף" לצורך תקנות האגרות, עוברת בשתי תחנות של סיבתיות: אחת, בין מעשה עוולה לבין ליקוי או נכות בגופו או בנפשו של אדם, השנייה בין ליקוי ונכות אלו לבין גריעת כושר גופני או נפשי. במרכז כל אלו עומדים הליקוי או הנכות. "ליקוי" לטעמי, לרבות סבל ופגיעה גופניים ונפשיים, שלא עלו כדי נכות רפואית.

8. כל הנזקים המתוארים כבסעיפים 42 - 43 לכתב התביעה - בכלל "נזק גוף" הם. כך גם לגבי הוצאות רפואיות והפסדי השתכרות, ככל שנבעו הם ממצבו הגופני של התובע עקב האירועים נשוא התביעה.

9. לעומת זאת יתר הנזקים הנתבעים אינם "שורדים" את המסננת של ההלכה הפסוקה ונתונים לשומת אגרה כמו כל נזק כלכלי - ממוני : תיקון רכב, הוצאות נלוות שלא פורטו והינן מעבר להוצאות רפואיות, שכ"ט עו"ד שייצג את התובע בפני המחלקה לחקירות שוטרים ופיצוי עונשי נדרש.

10. על התובע, כבר עתה, לשום את הנזקים שאינם בגדר "נזק גוף" ולשלם בגינם אגרה כמתחייב.

11. איני מקבלת את עמדת התובע לפיה יש להתיר לו ניהול המשפט לפי אגרה מופחתת ובמידה שיתברר בהמשך הדרך כי עומדת לו זכות לפיצוי עונשי, אז ורק אז ישלם את האגרה הנדרשת. לא רק שהסדר זה אינו מתיישב עם התקנות, לשונן ורוחן בנסיבות העניין, יש בכך כדי לפתוח פתח להגשת ולניהול תביעות באגרה מופחתת, מה שיסכל בין היתר את מטרת הגבייה מראש של אגרות, סינון תביעות מופרזות וכד'.

12. יחד עם זאת, אין גם מקום לסלק את התביעה על הסף מחמת אי תשלום אגרה מתאימה ויש לאפשר לתובע לתקן את הפגמים שנפלו על מנת להביא לבירור אמיתי, לגופו של עניין.

13. התובע יגיש כתב תביעה מתוקן בתוך 30 יום מהיום. במסגרת זו, ישום את נזקיו שאינם בגדר "נזק גוף" וישלם את האגרה המתחייבת.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 

ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ב, 08 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: